מחולל לורם איפסום בעברית ובאנגלית

כי תוכן אמיתי מסיח את הדעת בשלב העיצוב. כשמישהו רואה טקסט קריא הוא מתחיל לקרוא ולהעיר על הניסוח, במקום להסתכל על ההיררכיה, על הצפיפות ועל הקצב הוויזואלי. טקסט חסר משמעות מכריח את העין להסתכל על הצורה.

כי הטקסט הלטיני משקר לכם על העיצוב. אותיות עבריות רחבות יותר, אין בהן אותיות גדולות, ואין להן חלקים עולים ויורדים באותה מידה — ולכן אותה פסקה תופסת מספר שורות שונה ובגובה שונה. אם אתם מעצבים אתר בעברית, טקסט דמה עברי הוא היחיד שייתן לכם תמונה אמיתית.

מתוך "על גבולות הטוב והרע" של קיקרו, חיבור פילוסופי משנת 45 לפני הספירה. מדפיס אלמוני מהמאה ה-16 ערבב את האותיות כדי ליצור דוגמת טיפוגרפיה חסרת משמעות, והשיבוש הזה שרד חמש מאות שנה. "לורם איפסום" עצמו הוא שבר של dolorem ipsum.

רק אם הוא נשאר באתר החי. גוגל מזהה לורם איפסום בקלות וזה נראה כמו עמוד נטוש או לא גמור. לפני העלייה לאוויר חפשו באתר "lorem" ו"איפסום" — זו טעות נפוצה יותר משנדמה, במיוחד בעמודים משניים ובתגי alt.

היא מחזירה כל פסקה עטופה ב-<p>, מוכנה להדבקה ישירות ל-HTML במקום לעורך טקסט. חוסך את הצעד של הוספת התגיות ידנית כשבונים תבנית או בודקים סגנון טיפוגרפי.

יותר ממה שנוח. עיצובים נשברים דווקא בקצוות — כותרת שגולשת לשתי שורות, פסקה ארוכה מהצפוי, שם שלא נכנס לכרטיס. תמלאו את הרכיבים בכמות הגדולה הסבירה ולא בכמות האידיאלית, ותגלו את הבעיות לפני הגולשים.